מדינת ישראל נ' אל-אתיחאד בע"מ ואח'

הכרעת דין

הנאשמים הודו בעובדות שבכתב האישום.

לפיכך - הנני מרשיעה את הנאשמים בעבירה שיוחסה להם בכתב האישום.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר ב תשע"א, 20/03/2011 במעמד הנוכחים.

אורית קנטור, סגנית נשיא

הכרעת דין

אני מרשיעה את הנאשם 2 גם בעבירות בהן הודה כאמור לעיל.

ניתנה והודעה היום י"ד אדר ב תשע"א, 20/03/2011 במעמד הנוכחים.

אורית קנטור, סגנית נשיא

גזר דין

הנאשמים הורשעו ב-18 עבירות של אי העברה במועד של מס שנוכה.

העבירות נעברו בין השנים מרץ 1998 – אוגוסט 1999 ולא ניתן כל הסבר להגשת כתב האישום בשיהוי כה ניכר.

במקרה דומה, ביחס לחברה שנכנסה בנעליה של הנאשמת 1 וביחס למנהלים באותה חברה, במסגרת ת"פ 1720-11-08, נתתי משקל מכריע לטענת השיהוי, ועל אף עמדת המאשימה לא גזרתי על הנאשמים שם מאסר, אף לא בעבודות שירות.

אני מאמצת את קביעותיי שם למקרה הנוכחי.

לא מצאתי מקום להפנות את הנאשמים לממונה לאור השורה התחתונה אליה הגעתי, זאת למרות שבענייננו מדובר במספר רב יותר של אי העברת ניכוי במועד מאשר היה באותו הליך.

עם זאת, ביחס לנאשם 2, אטיל עונש של קנס החורג מהקנס שהוטל באותו הליך, באשר נאשם זה צירף תיק נוסף – ת"פ 9999-02-10, בו יוחסו לו, כמנהלה של חברת אלאיאם בע"מ וכבעל שליטה בחברה, בסך הכל 10 עבירות של אי הגשת דו"ח במועד ביחס לשנות המס 1999- 2005 ולא ניתן לומר כי אותו אישום הוגש לפיכך בשיהוי רב.

הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים מקיים את האיזון הראוי בין האינטרס הציבורי הפרטני והאינטרס הציבורי הרחב, שמייצגת התביעה, לבין טובת ההנאה שניתנה לכל אחד מהנאשמים, כפי שנקבע בהלכת פלוני – (ע"פ 1958/98), ולכן בכוונת בית המשפט לכבדו.

בשים לב למה שקבעתי לעיל, לחלקו של כל נאשם בעבירות בגינן הורשע ובמכלול הנסיבות, אני דנה את הנאשמים לעונשים דלקמן:

אני דנה את הנאשמת 1 לתשלום קנס בסך 1 ₪.

אני דנה את הנאשם 2 לתשלום קנס בסך 30,000 ש"ח או 5 חודשי מאסר.

אני דנה את הנאשם 3 לתשלום קנס בסך 5,000 ש"ח או 45 ימי מאסר.

תשלום הקנס בעניינו של הנאשם 2 – ב-60 תשלומים חודשיים רצופים ושווים החל מיום 20/04/11.